לבנה בגימור המושלם- או, בשורה ושמה דואה.

דואה. שמעתם את המילה הזו? כי אני לא. ומכיוון שמעולם לא שמעתי על דבר כזה קודם, הייתי חייב לנסות לפצח את העניין.

אז ניסיתי. בתמונות זה נראה כל כך מטריף, איך אני יכול שלא לנסות?

די אהבתי את הדואה שיצאה לי, אבל רק די.
התוצאה לא הייתה מספיק טובה בעיני.
ניסיתי שוב ושוב, ככה בערך אלף פעמים (ואני לא מגזים… טוב נו, אני מתכוון פעמיים וחצי).
ואז טעמתי את הדואה המושלמת (לא שאני מנסה להתנשא פה), שאני הכנתי.

לפני שנעבור למתכון, הסבר בקצרה כדי שתדעו מה אתם מכינים-
דואה, או כמו שהמצרים קוראים לה "דוקא", היא תערובת תיבול שעשתה "עליה" לארץ עם יהודי מצרים. היא מתאימה בעיקר למוצרי חלב והולכת מעולה במיוחד עם לבנה.
או אם תרצו, הכי פשוט- גבינת שמנת מרוחה על הלחם, עם קצת דואה מעליה, שדרוג מפתה לסנדוויץ'.

וזה המתכון:

רכיבים:

120 גר' שומשום מלא

50 גר' גרגירי כוסברה

15 גר' זרעי כמון

20 גר' בוטנים קלופים, לא קלויים

25 גר' פיסטוק קלוף

1 כפית, כמעט שטוחה מלח ים

הכנה:

על מחבת רחבה עם תחתית עבה, קולים על אש בינונית- גבוהה כל אחד מהמרכיבים בנפרד עד שמשחימים מעט ומקבלים ריח.
שומשום- כ-8 דקות, זרעי כוסברה 2-3 דקות, זרעי כמון 1-2 דקות, בוטנים ופיסטוקים 3-4 דקות כל אחד.
אחד היתרונות הכייפים של השלב הזה הוא הריחות הנעימים שמתפשטים בבית…
כמובן לערבב כל כמה שניות כדי שיהיו קלויים בצורה שווה.
מוציאים כ 4-5 כפות שומשום בצד, ואת שאר המרכיבים מערבבים בקערה יחד עם המלח.
כותשים את התערובת- אני הכי אוהב להשתמש במכתש ועלי מעץ ומשיש, כדי לקבל טעם נקי ממתכות, אבל בהחלט אפשר להשתמש גם בבלנדר.
מוסיפים את השומשום שהשארנו בצד.

את התערובת שומרים בקופסה אטומה, במקום קריר ויבש.

מישהו יודע איך אומרים בתיאבון במצרית?
תהנו!